נעמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע " מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבע.

הרקע לבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיב לחיוב המבקש בתשלום סך של 600,00 ₪.

לטענת המשיב בכתב התביעה, הסתבר לו כי שיקים אשר מסר לרואה החשבון שלו, רו"ח יניב שוורץ (להלן: "שוורץ"), לצורך תשלום חובות המשיב לרשויות המס והמוסד לביטוח לאומי, הושלמו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, חתימתו על השיקים זויפה, השיקים הועברו לצדדים שלישיים והוצגו לפירעון מחשבונו אצל המבקש במהלך החדשים אוקטובר – דצמבר 2007. המבקש, כך ממשיך וטוען המשיב בכתב התביעה, כיבד שלא כדין אחד השיקים (בסך של 18,350 ₪) וסירב לכבד 21 שיקים נוספים בסך כולל של 258,150 ₪. דא עקא, טוען המשיב, שבמקום לסרב לכבד את כל השיקים בשל זיוף חתימתו, סירב המבקש לכבד את השיקים בשל היעדר כיסוי מספיק. כתוצאה מכך, טוען המשיב, חשבונו הוגבל, הלוואה שנטל הועמדה לפירעון מיידי, עסקיו קרסו, תביעות הוגשו נגדו על ידי צדדי ג' ונגרמו לו נזקים עקיפים בסכומי עתק. בכל מעשיו אלו, טוען המשיב, התרשל המבקש, לא קיים את חובותיו כבנק, עוול כלפיו בלשון הרע וחייב לפצותו על נזקיו.

בכתב ההגנה, מאשר המבקש כי נוהל אצלו חשבון של המשיב וכי השיקים נשוא התביעה הופקדו וסורבו ברובם כנטען, אך מכחיש את עיקר טענות המשיב. לטענת המבקש, שוורץ היה שותפו של המשיב שאף הפקיד בחשבון המשיב כ- 65,000 ₪, לא בכדי השתהה המשיב כ-3 שנים עד הגשת התביעה ולא בכדי לא הוגשה התביעה נגד אותו שוורץ. לגופם של דברים, טוען המשיב כי חלק מהשיקים שסורבו כלל לא קשורים לעסקי המשיב ושוורץ, חלקם ודאי בחתימת המשיב, והמשיב עצמו כלל לא התייחס להתראות שנשלחו אליו, כך שאפילו היה ממש בטענותיו הרי רשלנותו התורמת מגיעה ל- 100%. אף טענות המשיב אודות נזקיו מוכחשות.

טענות הצדדים

בבקשה זו עותר המבקש לחיוב המשיב בהפקדת עירבון בסך 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב היה ותדחה התביעה.

בתמצית, לטענת המבקש, בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 10.6.12 ובמהלכה נחקר המבקש בחקירה נגדית, התברר כי מדובר בתביעת כזב, כי המשיב שינה גרסאותיו שוב ושוב ואף הודה שלא נגרמו לו הנזקים להם טען בכתב התביעה. ביחס למצבו הכלכלי של המשיב, טוען המבקש כי המשיב הודה בכתב התביעה שמצבו הכלכלי קשה והאשראי שלו בבנק עומד על 2,000 ₪ בלבד ואף אשרר חשש זה בתגובתו לבקשה. טוען לפיכך המבקש כי יש חשש שלא יוכל להיפרע מהמשיב ככל שיקבע כי הוא זכאי להוצאות אם תידחה התביעה.

בתגובתו, טוען המשיב שאין כל בסיס לבקשה.

בתמצית, לטענת המשיב, טענות המבקש בדבר סיכויי התביעה חסרות בסיס ובפרט במצב בו טרם נחקרה רעייתו של המשיב וטרם נחקרו עדי המבקש בחקירה נגדית. סכומי הנזק להם טוען המשיב מתבססים ממילא בעיקר על הפיצוי הסטטוטורי בסך 50,000 ₪ הקבוע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, כאשר שוורץ עצמו הודה בחקירתו במשטרה שהוא אשר חתם על השיקים כך שחילולם בידי המבקש בשל היעדר כיסוי במקום בשל זיוף החתימה מבטא הוצאת לשון הרע. ביחס למצבו הכלכלי, טוען המשיב שאין לו כל אפשרית להפקיד 100,000 ₪ ואף לא מחצית מסכום זה.

דיון

בית המשפט מוסמך לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם במאגרי המידע], 11.2.09).

אין בתקנה 519 בתקנות פירוט באשר לאופן הפעלת הסמכות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות, ברם בהלכה הפסוקה נקבעו לכך כללים, אשר אף שאינם מגלמים רשימה סגורה, מדריכים את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו. כך מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד (1) 647, 650). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך.

אף שבבחינת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות על בסיס תקנה 519 בתקנות, ראוי להתחיל בבחינת קיומה של תשתית ראייתית למידת יכולת התובע לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שתידחה התביעה, לא כן במצב בו מסתבר כי נתגלו בקיעים רחבים בגרסת המשיב. במצב שכזה אפשר וניתן יהיה להסתפק בתשתית צרה יותר למצבו הכלכלי של התובע, ולהיפך.

בחינת גרסת המשיב בכתב התביעה אל מול אשר התברר במהלך חקירתו הנגדית, אכן מציבה בפני המשיב קשיים לא מבוטלים.

עילת התביעה של המשיב מתבססת על הטענה לפיה סדרת שיקים, 22 במספר (סע' 8 בכתב התביעה) הוצגו לפירעון בחשבונו אצל המבקש כשהם נושאים חתימה מזויפת, חתימה שאיננה של המשיב, אחד מהם נפרע ויתרתם חוללו בטענת היעדר כיסוי, "אכ"מ". בכך, טוען המשיב, הפר המבקש התחייבויותיו והתרשל שכן את השיק שכבד אסור היה לו לכבד ואת השיקים שחוללו היה על המבקש להחזיר בשל החתימה המזויפת ולא בשל היעדר הכיסוי. מכאן ממשיך המבקש ומתאר את הנזקים שנגרמו לו עקב מעשי ומחדלי המבקש, ישירים ועקיפים ועוגמת נפש, בסך כולל של 1,353,255 ₪.

ביום 10.6.12 נחקר המשיב בחקירה נגדית. אומנם, לא הושלמה הצגת הראיות ולא נחקרו כלל עדי המבקש, אך הנה אשר התברר לכאורה מתוך עדות המשיב עצמו:

ראשית, המשיב טוען בכתב התביעה לנזק בסך של 579,786.46 ₪ בגין שיקים שחוללו כאמור והוגשו לגבייה "בשוק האפור". כל השיקים נשוא התביעה נמשכו ב- 2007. חקירתו הנגדית של המשיב התקיימה ביוני 2012 והנה מודה המשיב כי למעט שיק בודד שאת פרטיו לא יכול היה לציין, לא שולם על ידו סכום כלשהו לצד ג' כלשהו בגין אותם השיקים. קשה לראות כיצד מתיישבת גרסה זו עם הטענה לנזק בסכום כה גדול בכתב התביעה.

שנית, המשיב טוען בכתב התביעה כי על המבקש לשלם לו סך של 18,350 ₪ בגין השיק מיום 8.10.07 שנפרע למרות שהחתימה עליו זויפה. בעדותו, חזר בו המשיב מטענה זו ואישר כי הוא אשר חתם על השיק. המשיב גם אישר שיש לגרוע מרשימת השיקים שיקים נוספים, כגון שיק שמשך בעצמו לאחת, רחל לחוביץ, ושיק שבכלל הופקד ולא נמשך מהחשבון.